作词 : גל ניסמן
作曲 : גל ניסמן
שלושים שנה לקח לי ליהנות
לחתום הסכם שלום עם כמה זיכרונות
לאהוב את עצמי עם מה שאין ומה שיש
לילות לבנים בשביל לראות חלום מתממש
יושב פה ביציע, חי לאט
סביבי הורים חיים במסלול של פורמולה אחת
מה אני קשור לזה תגידו לי?
כל היום שלי רק אני, אני, אני
ואם רק התחלתי לבלות, אז למה?
מחשבות קיומיות, סיגריה ופיג'מה
מביא אותך אל העולם והעולם לא מתנה
עיוור להשלכות ואז בוכה על מה נהיה
שלושים שנה לקח לי ליהנות
להבין שכדורסל זה בשבילי פחות
לשרוד את גיל ההתבגרות ואז כמעט קאפוט
להיזרק משש עבודות רצוף בגלל האלימות
עד שמצאתי גל לשוט עליו
מרגיש שזאת טעות לעצור עכשיו
גם כשכולם אומרים: "עזוב, הכל יהיה סבבה"
אני מסתכל על המראה ולא רואה אבא
עד הזריחה
עד הזריחה
"צריך להתבגר אין לך הרבה ברירות"
כולם חוזרים על זה שוב ושוב כמו תשדיר בחירות
זה לא הבגרות, זאת ההורות שמתנגשת
עם הרעב למשמעות והיצירה שמבקשת
את הלילות שלי לבד כאן באולפן
לחפש ואז למצוא, ואז לאבד תחושת זמן
זה מתנגש
עם האנוכיות, כי מאז ומתמיד
אני רגיל להיות לבד כפרה, אני בן יחיד
זה מתנגש
עם הטוטאליות שהביאה אותי עד הלום
בקושי לאשתי מפנה מקום
גם ככה אין חופשות, אין חגים, אין שבתות
ואנחנו בקושי נפגשים יפה שלי
כי אין ברירות
כי זה המקצוע המסריח הזה
שהוא גם אהבת חיי
יום עסל פורסים שטיח, בסל? "יאללה ביי"
דיי...
אז ברור שאני פה כולי משקשק
להוריד רגל מהגז שלא יחזור לי שוב הצ'ק
שיחות הורות עם חברים
לא משנה כמה כולם אומרים
"אם ההוא מצליח אז בטח שאתה תהיה סבבה"
אני מסתכל על המראה ולא רואה אבא
עד הזריחה
עד הזריחה
כמעט שנה מאז אותה שיחה
מאז שבאת עם הזריחה
אין לי תשובות ל"מה איתך?" או "מה חדש?"
כי קשה להיות נוכח כשאתה על שלוש מאות קמ"ש
רוב הזמן אני לא קולט, את כאן ממש
אבל כשאני קולט מאמי… הלב נהיה חלש
רוצה להיות איתך מבלי לדאוג יותר מדי
אבל יש לי עסק עם עובדים, כולם סומכים עליי
ויש לי בית לפרנס וג'וב שלא נגמר
המילים שלי קובעות לכולם פה את המחר
אבל יש בי קול שאומר אולי תפסיק לבכות
"שובר במות" זאת פרנסה של החלומות
ושוב הגיעה הזריחה
בקיצור חפרתי מאמי, אז סליחה
אין לי מושג כלום אבל ייקח מה שייקח
המון טעויות יהיו, אבל מבטיח לך
שאם את בוכה כי סיפרו עלייך בדיחה
או כי יש משהו שעדיין את לא מצליחה
אני איתך
עד הזריחה
עד הזריחה
作词 : גל ניסמן
作曲 : גל ניסמן
שלושים שנה לקח לי ליהנות
לחתום הסכם שלום עם כמה זיכרונות
לאהוב את עצמי עם מה שאין ומה שיש
לילות לבנים בשביל לראות חלום מתממש
יושב פה ביציע, חי לאט
סביבי הורים חיים במסלול של פורמולה אחת
מה אני קשור לזה תגידו לי?
כל היום שלי רק אני, אני, אני
ואם רק התחלתי לבלות, אז למה?
מחשבות קיומיות, סיגריה ופיג'מה
מביא אותך אל העולם והעולם לא מתנה
עיוור להשלכות ואז בוכה על מה נהיה
שלושים שנה לקח לי ליהנות
להבין שכדורסל זה בשבילי פחות
לשרוד את גיל ההתבגרות ואז כמעט קאפוט
להיזרק משש עבודות רצוף בגלל האלימות
עד שמצאתי גל לשוט עליו
מרגיש שזאת טעות לעצור עכשיו
גם כשכולם אומרים: "עזוב, הכל יהיה סבבה"
אני מסתכל על המראה ולא רואה אבא
עד הזריחה
עד הזריחה
"צריך להתבגר אין לך הרבה ברירות"
כולם חוזרים על זה שוב ושוב כמו תשדיר בחירות
זה לא הבגרות, זאת ההורות שמתנגשת
עם הרעב למשמעות והיצירה שמבקשת
את הלילות שלי לבד כאן באולפן
לחפש ואז למצוא, ואז לאבד תחושת זמן
זה מתנגש
עם האנוכיות, כי מאז ומתמיד
אני רגיל להיות לבד כפרה, אני בן יחיד
זה מתנגש
עם הטוטאליות שהביאה אותי עד הלום
בקושי לאשתי מפנה מקום
גם ככה אין חופשות, אין חגים, אין שבתות
ואנחנו בקושי נפגשים יפה שלי
כי אין ברירות
כי זה המקצוע המסריח הזה
שהוא גם אהבת חיי
יום עסל פורסים שטיח, בסל? "יאללה ביי"
דיי...
אז ברור שאני פה כולי משקשק
להוריד רגל מהגז שלא יחזור לי שוב הצ'ק
שיחות הורות עם חברים
לא משנה כמה כולם אומרים
"אם ההוא מצליח אז בטח שאתה תהיה סבבה"
אני מסתכל על המראה ולא רואה אבא
עד הזריחה
עד הזריחה
כמעט שנה מאז אותה שיחה
מאז שבאת עם הזריחה
אין לי תשובות ל"מה איתך?" או "מה חדש?"
כי קשה להיות נוכח כשאתה על שלוש מאות קמ"ש
רוב הזמן אני לא קולט, את כאן ממש
אבל כשאני קולט מאמי… הלב נהיה חלש
רוצה להיות איתך מבלי לדאוג יותר מדי
אבל יש לי עסק עם עובדים, כולם סומכים עליי
ויש לי בית לפרנס וג'וב שלא נגמר
המילים שלי קובעות לכולם פה את המחר
אבל יש בי קול שאומר אולי תפסיק לבכות
"שובר במות" זאת פרנסה של החלומות
ושוב הגיעה הזריחה
בקיצור חפרתי מאמי, אז סליחה
אין לי מושג כלום אבל ייקח מה שייקח
המון טעויות יהיו, אבל מבטיח לך
שאם את בוכה כי סיפרו עלייך בדיחה
או כי יש משהו שעדיין את לא מצליחה
אני איתך
עד הזריחה
עד הזריחה